מוצא עילית

ראש השנה, ואנו בבית, חג משפחתי, לפתע בדרכי מאבא או לאבא קול קורא לי מהחניה, "שנה טובה – כאן גר אברהם לוי?" השבתי שכן וזיהיתי את האיש הנחמד שתקע בשופר עבורינו בגן אמיר בשנה שעברה. הוא ציין ששם לב שאבא לא נכח בתקיעת השופר ואמר שבא לתקוע באופן אישי. כ"כ התרגשתי, הזמנתי אותו כמובן להיכנס לדירתו של אבא, שישב עם סידור התפילות לראש השנה. אכן, אבא מתקשה בימים אלה להגיע לבית הכנסת ולתפילות, ולכן אינו בא בקהל, אלא מתפלל בבית. הזעקתי את אחותי דפנה ויחד הקשבנו לקול תרועת השופר, שקרע את הדממה, ואת השמים בברכת השנה החדשה. דמעות ניקוו בעינינו. זה היה מחזה מרגש מאין דוגמתו. אבא התרגש מאוד והאיש החביב, שהרעיד את קירות הבית והלב, סיים ואץ הלאה לתקוע לעוד אנשים שמסיבה זו או אחרת נבצר מהם להגיע לתקיעת השופר. היום סו"ס הצלחתי לברר את שימך איש יקר – גיא דורון כפי שעידכנה אותי שולה לויזון. אני רוצה להודות לך על המעשה הנפלא הזה, מחמם את הלב שיש מי שלא שוכח את אותם שאינם יכולים לקחת חלק בפעילות בקהילה, ונותרים ספונים בביתם. זו הייתה מחווה כ"כ מדהימה. מאחלת לך שתוכל להמשיך בדרכך הטובה בנועם הליכותך – שנה טובה לך, לבאי ביתך ולכל התושבים כמובן. שוב תודה רבה אסתי אולשינסקי בשם אבי אברהם לוי וב"ב